הצד שלו VS. הצד שלה

זוגיות בזמן היריון, היא, איך נאמר? מאתגרת שלא לומר מותחת את גבולות הסבלנות של שני הצדדים עד מאוד. נכון, רגע לפני, כולם מדמיינים עולם זוגי פסטורלי וקסום בו האישה מתעגלת אט אט בחינניות ובן הזוג מהווה מקור תמיכה וסיוע מושלם. במציאות, כמה מפתיע, המצב מעט שונה. למה? כי כל אחד מבני הזוג חווה את ההיריון מהמקום האישי שלו וגם פה, כמיטב המסורת, הגברים ממאדים והנשים מנוגה.

הצד שלה

במהלך ההיריון האישה חווה רכבת הרים ריגשית ופיזית. היא מלאה בהורמונים המשבשים כל חלקה טובה בנפשה, היא עוברת תהפוכות פיזיולוגיים עצומים והגוף שלה משתנה מקצה לקצה.

ההריונית הממוצעת תרגיש לפחות כמה תסמינים מהמבחר המרשים הבא: בחילות (דוחות), הקאות (מלבבות), עייפות מטורפת (מטורפתתתת!), כאבי ראש חוזרים ונשנים (כשרק אקמול שם לעזרתך), הירדמות של איברים סוררים (כואב!), פריחות (במקומות מוזרים שלא ידעת שקיימים), פיגמנטציה (במקומות שלצערך בהחלט ידעת שקיימים), דימום בחניכיים (מה קשור?), דימום בזמן קינוח אף תמים (מה קשור 2), שרירים שנתפסים (בזמן השינה! היש אכזריות גדולה מזו?) קשיי נשימה (לנשום זה משהו שמוערך מידי), כאבי רגליים, בצקות ברגליים, קקי מושחר (הכי נשי שיש), שינה טרופה ולא רציפה (הכנה לתינוק. יאיייי!), פיפי כל שעה (או חצי שעה. טוב, עשר דקות), כאבי גב (מציקים), צרבות שלא ברא השטן ולחצים בבטן הנמתחת (מידי, ראבק, קצת רחמנות).

גם בפן הנפשי מבחר התסמינים הפוטנציאליים גדול וצפוי כיף אדיר של שינויים במצב הרוח (כל רבע שעה), חרדות (לגבי כל דבר), דאגות (מכל דבר), התקפי בכי קשים (כי בדיוק נשר עלה לידך), התקפי זעם מסמאי עיניים (העלה הזה חוצפן!), חשש מפני העתיד לבוא (הפתעה - חוזרים הביתה עם התינוק) ודיכאון שגם בן & ג'רי לא יכולים לעזור לו.

הצד שלו

ביקום המקביל, ניצב בן זוגך היקר. הוא, שמלווה אותך בכל הטוב הזה, מרגיש משום מה שההתמודדות שלו קשה יותר. האישה הנעימה, המתוקה והיציבה נפשית שאיתה הוא בחר להקים חיים משותפים הפכה ביום בהיר אחד לאישה כעסנית, בכיינית ומתלוננת. לפני, הוא היה רגיל לארוחות ערב מושקעות ועכשיו הוא אוכל לחם עם קוטג' ומלפפון. הוא, שהיה רגיל לפינוקים, דאגה חמה ואהבה המורעפת עליו צריך להתמודד עכשיו עם זה שהאהבה שלו שוכבת על הספה עם כאבים ומיחושים שונים והוא זה שצריך לבוא איתה לבדיקות, להכין, להרים, להקים, להביא ובעיקר להקשיב. הוא עדיין אוהב את גוש ההורמונים שלצידו, הוא מחובר לתהליך ומחכה מאוד לתינוק אבל נכון לשלב ההיריון הוא לא באמת מבין מה התחושה של בטן הגדלה משבוע לשבוע ומרגיש שחופרים לו, מציקים לו, מנהלים אותו ובעיקר מתקשרים איתו יותר מידי לדעתו. זה לא שלא אכפת לו ממך, הוא פשוט לא חש צורך להיות חלק מכל בדל אינפורמציה הריונית שאת חשה צורך לחלוק איתו. בכל רגע נתון.

אז מה עושים?

קודם כל משננים שהמצב זמני. לא סתם תקופת ההיריון תחומה לזמן מוגבל והאור בקצה המנהרה קרוב יותר מאי פעם. שנית, מיישמים את כלל הפלא של זוגיות באשר היא - מתחשבים אחד בשני. היא מבקשת גלידה באמצע הלילה? רוץ וקנה לה שני סוגים שונים. הוא מבקש שתשתפי טיפה פחות לגבי השריר שבדיוק נתפס לך ברגל? תחסכי ממנו את התיאורים המלבבים. הפעם. עוזר בהחלט לנסות ולהבין גם את החוויה של השותף לתהליך, לחפש את נקודות האור שבטוח קיימות ולהזכיר לעצמכם שאתם עושים כרגע את הדבר העוצמתי ביקום - יוצרים חיים חדשים.

אין ספק שמדובר בתקופה מאתגרת אבל אתם לגמרי יכולים לצלוח אותה! כל מה שתצטרכו לעשות זה להשתדל להראות אמפתיה לכל ניואנס (אתה), להכניס לפרופורציות את מה שקורה (את), לשים את תחושות השני במרכז (כן, שוב אתה) ולהוריד קצת לחץ (בהחלט את). קטן עליכם.

הכותבת היא דבורי ויינר מהמותג Beerburim. בלוגרית הורות, בעלת אתר הפונה לנשים ואימהות, כותבת ויוצרת תוכן ומנהלת סושיאל חיננית.